לא לשלום תת רמה!

סיפור על גניבת מים
מאת ד"ר גיא בכור

סוריה חווה אסון, קריסה, ושואה כלכלית, אין דרך אחרת לתאר את מה שהמשטר הסורי מתאמץ כל כך להסתיר. המדינה מתייבשת, ולא פחות מרבע מליון חקלאים נאלצו בשלוש השנים האחרונות לנטוש לנצח את האדמות שלהם, ולהגר לערים הגדולות. שם הם חיי באוהלים, נטושים לחלוטין על ידי המשטר והמדינה. הנתונים הללו התפרסמו במחקר מיוחד שנעשה על ידי האו"ם, ופורסמו באתר ערוץ אלערביה, לתדהמת הערבים והסורים. אילו שינויים דמוגרפיים גדולים, שינוי מראה פניה של המדינה כולה.

כרגיל בעולם הערבי, אין נתונים, ואין הבנה של המתרחש מתחת לאף, ולא במקרה.

נתחיל בכך שנהר הפרת האדיר, מקור המים העיקרי של סוריה בעבר, הולך ומתייבש. התורכים עוצרים את המים שלו בשטחם, בשורה של סכרים אדירים, כך שלסוריה ולאחר מכן לעיראק מגיע חלק הולך וקטן. בתוך כעשור נהר הפרת אמור להתייבש לגמרי, כאשר הוא עוזב את תורכיה. גם עכשיו הנהר מגיע לסוריה עם מים מזוהמים, ולכן הדגה שלו, מקור מחיה חשוב, הולכת ונכחדת. מליחות המים עלתה, ולעיתים קרובות הם כבר אינם ראויים לשתיה. חלק מן היובלים של נהר הפרת כבר אינם קיימים עוד, למשל נהר ח'אבור, שהתייבש לגמרי. הוא כיום נקיק חול יבש. דלתת נהר הפרת, מרכז האוכלוסיה הסורית, מתייבשת.

בשל בצורת שנמשכת כבר כמה שנים, נהר העאסי ("העקשן"" אורונטוס בלטינית), מקור מים חשוב נוסף במדינה, מתייבש, מימיו ממליחים ומזוהמים, והדגה בנהר מתה. אין דגים, אין פרנסה. כפרים שלמים שניזונו ממימיו מאות שנים, פשוט ננטשים. והבצורת נמשכה, גם השנה.

מי התהום במדינה ירדו לדרגת שפל, שכבר אי אפשר להשתמש עוד בלא פחות מ-420 אלף בארות פיראטיות, שנחפרו על ידי התושבים במהלך השנים. אם אין מים, אין גידולים חקלאיים, עוזבים את הכפר, ועוברים לעיר. כיוון שגם שם אין עבודה, המצוקה איומה, והלחץ הפוליטי עולה. מי שמרוויח מכך היא כמובן התנועה האסלאמית.

לכך נוספת בעיה עדתית: חלק גדול מן החקלאים הנוטשים את הכפרים, הם כורדים, מה שהופך את הבעיה לעדתית. הפליטים הכורדים מאשימים את הממשלה שאינה עושה דבר למענם. הם גרים באלפי אוהלים בצמוד לערים הגדולות, כבר כמה שנים, ואין להם מענה.

מתברר שבכל אשמה מפלגת הבעת' השלטת, והגאווה הטיפשית שלה. כבר משנות הששים החליטה המפלגה להפוך את סוריה למדינה המייצאת תבואה. ראו בכך יעד אסטרטגי, וניצחון של המהפכה האגרארית הסורית. בשל כך אילצו את החקלאים לעבוד ממרעה, באדמה חצי-יבשה, לגידול תבואה. המשטר העלים עין מכריית 420 אלף בארות, ששאבו מים לצורך גידולי התבואה. כל כלכלן שהעיז לצאת נגד המדיניות הזו, הושלך לכלא. כלכלן סורי בכיר, שהעיז לבקר את המדיניות הזו, במדינה חצי יבשה, הושלך לשבע שנות מאסר בכלא, לא פחות. אבוי לצרה, השלטון גם כפה גידול כותנה, עוד זללן של מים.

עכשיו, עם הבצורת הנוראה, קוטפים את הפירות הבאושים, במדינה (בת 20 מליון נפש), שחצי מאזרחיה הם חקלאים. במקום 1.9 מליון טון תבואה, להם ציפו השנה, הצליחו החקלאים לספק רק 892 אלף טון, חורבן במונחים סוריים. משמעות הדבר: סוריה מייבאת היום את התבואה שלה מבחוץ, ואין לה כסף. התל"ג לנפש צונח.

ככל שגבר היובש, שאבו החקלאים יותר, ומפלס מי התהום ירד עוד יותר.

על החקלאים ניחתה מכה נוספת: עצי הזית סובלים, ולכן השמן שלהם, אותו מייצאת סוריה מזה דורות לאירופה, הופך חמוץ יותר, איכותי פחות, ולא נדרש. היצוא של שמן הזית, מענפי היצוא החשובים ביותר, יורד מידי שנה.

החורבן רק מתגבר, שכן סוריה מיצתה את עתודות הנפט שגילתה, אין כסף לתשתית, להתפלה או לעזרה לרבע מליון אומללים, שהולכים ומתרבים.

מה הלקחים מן החורבן הזה?

1. מפלגת הבעת' השלטת עוד משנות הששים רצתה לכונן מהפכה חקלאית מפוארת, והמיטה אסון על המדינה. כל יום שהמפלגה הזו ומשפחת אלאסד שולטות במדינה, רק גדל החורבן.

2. עכשיו אתם מבינים שלסוריה אינטרס קיומי לשים יד על מי הכינרת, כדי לשאוב אותם, להשקיית השדות באזורי דמשק, חלב וחומס. כן כן, הכינרת המסכנה שלנו, שכבר היום המים שלה מגיעים לישראל כמובן, לירדן (אנו מספקים כמות קבועה כל שנה, מתוקף הסכמי השלום), ובעתיד לסוריה. אם סוריה תיגע בכינרת, השאיבה ממנה תהיה עצומה. כמו שהחריבה את הנהרות שלה, מי התהום ומה לא, כך תחריב סוריה גם את מקור המים הראשי שלנו. היא לוטשת אליו עיניים, למרות שבשום אופן אין היא מעוניינת בשלום עם ישראל.

3. למה זו בכלל בעיה שלנו? האם הנשיא אובמה, שרוצה שלום בין ישראל לסוריה, יודע בכלל על בעיית המים הסורית? האם ישראל צריכה לשלם את המחדלים והעליבות של מפלגת הבעת' המדומיינת בסוריה? רק טיפש יסכים שיגנבו לו את המים שלו. האם אנחנו טיפשים?
4. ועכשיו, כאשר מבינים עד כמה עושקת תורכיה את סוריה, האם את תורכיה הייתם לוקחים כמתווכת בינינו לבין הסורים? הרי לתורכים אינטרס קיומי שהסורים יקבלו את הכנרת, זה מוריד לחץ מהם. בעבר כאשר הסורים רתחו שהתורכים עוצרים את מי הפרת, בניגוד למשפט הבינלאומי, גילו התורכים שהסורים עוצרים את מי נהר העאסי, שזורם מסוריה לתורכיה, הפוך. אם לכם מותר, קבעו התורכים, גם לנו מותר. אלא שהעסי הוא נחל זעיר ועלוב לעומת נהר הפרת האדיר. אך עבור התורכים זה הספיק: תקדים זה תקדים. הם יידעו לעשות שימוש נהדר בכינרת, תיקחו משם, יגידו לסורים במקרה של הסדר.
5. הסורים מדברים על רמת הגולן והכבוד הסורי האבוד. למעשה, הם מדברים על משהו אחר לגמרי. אוי ואבוי לישראלי שלא יידע את הנתונים האלה, אבוי לאמריקני שיתעלם מן המצוקה הקיומית הזו למשטר בדמשק. אם המים שם נעלמו, כך, הרי, עשוי לקרות גם עם המשטר עצמו.

המאמר מפורסם באדיבותו וברשותו של דר. גיא בכור. כל הזכויות שמורות למחבר.
הכנסו לאתר http://www.gplanet.co.il/ לעוד מידע חשוב ומעניין!

הוראות פתיחה באש
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הוראות פתיחה באש הן סדרה של פקודות והוראות מסודרות שנושאי נשק חם, ובעיקר חיילים, צריכים למלא ולבצע לפני תחילת ירי כלפי דמויות חשודות, שלפי שיקול דעת נושא הנשק, ולפי ההוראות באזור, מהוות סכנה לחייו של נושא הנשק או כל אדם אחר בסביבתו. הוראות פתיחה באש משתנות ממדינה למדינה, ובהתאם לתפקיד נושא הנשק (חייל, שוטר, מתנדב בכוחות הביטחון, מאבטח וכדומה), רמת הכוננות בה נמצא נושא הנשק, האזור בו הוא שוהה, שעת היממה (יום או לילה), או מידע מודיעיני קיים.

הוראות פתיחה באש בצה"ל

מבנה הוראות פתיחה באש בצה"ל מעוגן בפקודות מטכ"ל. יחד עם זאת, יש באפשרותם של אלופים לשנות את ההוראות בהתאם לתנאים שבהם חייליהם נתונים. ההוראות משתנות מקו עימות אחד למשנהו, אולם המבנה הבסיסי של ההוראות, במקרה של זיהוי דמות חשודה, הן: החייל קורא לעבר דמות חשודה: "עצור!"

החייל קורא : "עצור, עצור והזדהה"

החייל קורא : "עצור או שאני יורה"

החייל חוזר על דבריו, הפעם בערבית : "וואקף ולא אנא בטוחק!"

החייל מכוון את הנשק ב-60 מעלות לעבר גזרה ריקה ודורך בהפגנתיות את נשקו ללא מחסנית, לצורך הרתעה בלבד.

החייל מכוון את הנשק ב-60 מעלות ומכניס מחסנית.

החייל מכוון את הנשק ב-60 מעלות לעבר גזרה ריקה ויורה שתי יריות אזהרה. במידה ונשקו של החייל היה מלכתחילה טעון, ההוראה היא לבצע דריכה בהפגנתיות לשם הרתעה ולאחר מכן שתי יריות אזהרה.

החייל יורה לעבר רגלי הדמות החשודה.

לחייל מותר לירות לעבר מרכז הדמות על מנת להרוג במקרה שהדמות מסכנת את החייל או אדם שלישי באופן ברור ומיידי.

פעולות אלו מבוצעות באופן עוקב עד שהדמות עוצרת ומזדהה, ובמקרה זה על החייל להתחיל לפעול על פי נוהל מעצר חשוד. במקרה שהדמות מתחילה לירות על החייל, או על אנשים אחרים באזור, או שהחייל מזהה בוודאות שהדמות מהווה סכנה ברורה ומיידית לו ולסובבים אותו, הוא יורה לעברה על מנת להרגה. כמו כן, במקרים בהם מנסים לחטוף את החייל או את נשקו, הוא רשאי לירות על מנת להרוג. על פי הגדרות ההוראה, יידוי אבנים, אשר לרוב אינו מהווה סכנה של ממש, אינו מצדיק ירי על מנת להרוג. בשעת מלחמה הוראות אלו נוקשות פחות – חיילים מורשים לירות על כל דמות או רק"ם שמזוהה כאויב. על פי החלטת שרשרת הפיקוד, נוהלי הפתיחה באש משתנים מנהלים פסיביים (ירי תגובה בלבד בעת זיהוי אויב – למשל, בשעה שבה הלחימה מופסקת לאחר כניסתה לתוקף של הפסקת אש) לנהלים בעלי אופן אקטיבי (ירי יזום בעת פעילות צבאית) ולחלופין. ביקורת על הוראות הפתיחה באש בצה"ל

הוראות הפתיחה באש נתונות לביקורת מצד גורמים שונים בארץ וממדינות אחרות. מצד אחד, יש הטוענים כי הזהירות הרבה בה נאלצים חיילי צה"ל לפעול בעת פעילות צבאית בתוך ערים, תוך הודעה מראש על בואם של כוחות צבא והימנעות משימוש בסיוע אווירי וארטילרי, גורמת לאובדן מיותר של חיי אדם (בהתייחסות לחיילי צה"ל). התגובה לטענות אלו היא כי ישראל מחויבת לציית לחוקי המשפט הבינלאומי ולאמנות בינלאומיות וחייליה מחויבים לפעול על פי רוח צה"ל. מנגד, יש המבקרים את ההכשרה הלקויה בצה"ל בנוגע להתנהלות חיילים מול אזרחים וטוענים כי חיילי צה"ל נותנים לעתים פירוש משלהם להוראות הפתיחה באש, גם כאשר אינם נתונים בסכנת חיים או מזהים איום של ממש (לדוגמה, מקרים של ירי בנשק חם על מפגינים ממרחק רב, ירי על אדם שלא מזוהה בבירור כנושא נשק). בעקבות אירועים מסוג זה באינתיפאדת אל אקצה, עודכן הקוד האתי של צה"ל, המכונה רוח צה"ל. פעולות צבאיות בקרב אזרחים או אירועים בהם חיילים גרמו למותם של אזרחים, כמו טבח כפר קאסם ופעולות יחידה 101 שהסתיימו באסון כמו הפעולה בקיביה גרמו להגברת הזהירות הננקטת בעת פעילות צבאית והקשחת הוראות הפתיחה באש. הטבח בכפר קאסם משמש בהכשרת טירונים כדוגמה לפקודה בלתי חוקית בעליל-מושג נוסף המסייע ללוחם להבין כיצד עליו להתנהג בעת פעילות בסביבת אזרחים. [עריכה] הוראות פתיחה באש במשטרת ישראל

שני הסייגים העיקרים לשימוש בנשק חם במשטרת ישראל הם: סכנה ברורה ומידיית לכוח המשטרתי, או לאזרחים, שעל פי חוק המשטרה, חייבים השוטרים להגן עליהם.

מיצוי כל האמצעים האחרים הזמינים לשוטר לפני ביצוע הירי.

לפני ביצוע הירי חייב השוטר להתריע על כוונתו לירות, לירות כלפי השמים, לירות כלפי רגלי האיום, ורק אז לירות על מנת להרוג. אם במהלך אחד השלבים האלה האיום הופך לסכנה ברורה ומידיית לחיי השוטר או לחיי אזרחים, סכנה שאפשר לנטרל רק באמצעות הריגה, אז השוטר מבצע ירי על מנת להרוג. גם מתנדבי המשמר האזרחי מחויבים להגדרות אלו, בעת שהם משרתים בתוקף פעילות שיטורית. [עריכה] הוראות פתיחה באש למאבטחי טיולים בישראל

על פי אתר מנהלת הטיולים של משרד החינוך, הוראות הפתיחה באש למאבטחי טיולים הן כדלקמן: השימוש בכלי ירייה מותר אם הוא נדרש באופן מיידי, כדי להדוף תקיפה שלא כדין שבוצעה באמצעות נשק חם או קר ושנשקפת ממנה סכנת חיים מוחשית ליורה או לזולתו.

מותר להשתמש בכלי ירייה לצורך הגנה עצמית כמוצא אחרון, במידת הזהירות הראויה, כאשר אין דרך אחרת בנסיבות העניין להתגבר על התוקף.

פתיחה באש מותרת רק כמוצא אחרון, לאחר שנשקלו ומוצו דרכי פעולה אחרות להפסקת התקיפה, לרבות מתן אזהרה מוקדמת, ובלבד שלא יהיה בכך כדי לסכן את חייו של היורה או של זולתו.

לצורך הדיפת התקיפה המסכנת חיים מותר לפתוח באש לעבר גופו של התוקף במגמה לפגוע בו באופן שימנע ממנו להשלים את ביצוע מעשה התקיפה. אם ניתן לסכל את התקיפה באמצעות ירי לעבר רגלי התוקף, יש להעדיף ירי כזה. יש להפסיק את הירי מיד כשפסקה התקיפה ואין עוד סכנת חיים.

פתיחה באש מותרת, כאמור לעיל, לעבר התוקף בלבד, בירי בודד ומכוון, תוך כדי נקיטת אמצעי זהירות למניעת פגיעה בחפים מפשע הנמצאים בטווח אש.

נמלט התוקף עם כלי נשקו, והוא עדיין מסכן חיים, ניתן לירות לעבר רגליו. אם אין בכך כדי לסכל את הסיכון, ניתן לירות לעבר גופו, כדי למנוע את המשך התקיפה או למנוע סיכון חיי אחרים במהלך בריחתו. נמלט התוקף בלי נשק, אין לירות בו.

אין לפתוח באש כהגנה על רכוש כאשר אין מתלווית לעברת הרכוש סכנת חיים.

הוראות פתיחה באש לאזרחים בישראל

על פי החוק בישראל, אזרח נושא נשק רשאי להשתמש בו רק במקרים של סכנה ברורה ומידיית לעצמו, ולעצמו בלבד. במקרה של ירי כלפי אזרחים אחרים אמור האזרח לתת למשטרה או לכוחות הביטחון לטפל באירוע. עם זאת, שלטונות ישראל לא נוהגים להעמיד בדין, ובדרך כלל גם משבחים אזרחים, שביצעו ירי והצילו את חייהם של בני אדם אחרים. לעומת זאת, ירי לא מוצדק, או הרג של עוברי אורח כתוצאה מירי של אזרחים, יכול להוביל להעמדתו לדין של היורה באשמת הריגה. אזרחים החברים בכיתת כוננות של ישוב פועלים בסמכות הצבא, ולפיכך מתנהלים על פי חוקי מטכ"ל הנוגעים לנוהלי פתיחה באש. מקור: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%AA_%D7%A4%D7%AA%D7%99%D7%97%D7%94_%D7%91%D7%90%D7%A9